מבט-אישי
הסיבה לערוב הסגנון-המדעי עם
הסיפורי
המטרה - תיקון דיווחים שגויים
אודות בלמונטה ובני-האנוסים
מה הביאני לבלמונטה
בלמונטה שבפורטוגל כונתה בעבר טֶרה דה
ז'וּדאוּס (=כפר של יהודים), ביטוי שלאחר גרוש
יהודי-פורטוגל אין בו מחמאה-גדולה, בסביבה-קתולית מובהקת זו, אשר בסוף ימי-הביניים
נטתה להתאכזר ליהודיה.
לא במקרה
הזדמנתי אליה כתיירת בסתיו 1994, אלא בעקבות סרטו המרשים של פרדריק ברנר ושות': "אחרוני-המאראנים"
(ר' ביבליוגרפיה). הסרט הייחודי הזה הוסרט בין 1988-1990 בקרב אנוסי-בלמונטה, ששמרו בהצלחה לא-מעטה על זהותם-היהודית כ-500 שנה -
למרות יכולתם המוגבלת לאחר צו-הגרוש (1496/7) וכינון האינקביזיציה (מ-1536 ואילך).
לראשונה הוקרן הסרט בטלביזיה הצרפתית ב-1990, שם הכה גלים רבים, במיוחד בקרב
חוקרים ובקרב משכילים-יהודים[1].
ואילו אני ראיתיו בת"א ב-1992, במסגרת קורס של יד בן-צבי על גרוש
יהודי ספרד (1492) ופורטוגל (1497).
הגעתי לבלמונטה לפני ראש-השנה
תשנ"ה (=1994), ושהיתי בה עד לאחר יום-כפור.
כעבור שנה, ב-1995, שוב-הפעם מצאתי עצמי חוגגת את כסה,
עשור וכל מה שביניהם... עם אחי בני-האנוסים,
שרובם חזרו זה-עתה (במהלך 1992-1993) לחיק-היהדות-ההלכתית. בבית-הכנסת-הזמני נכחו
גם אורחיהם-המזדמנים היהודים. וכולנו – דתיים כחילוניים - היינו נרגשים עד-דמעות.
בקרב צאצאי-האנוסים, כמו גם במחיצת נשותיהם, אותן כיניתי אחיותי
שחורות-הסינור,[2]
חווינו כולנו חווייה בלתי-רגילה שלא נשכחנה לעולם! וזה חל על תיירים-לרגע, כמו גם על כל מי שמסיבה
זו או אחרת חוזרים ומבקרים לעתים-מזומנות בבלמונטה
(כגון: מדריכי-תיירים-יהודיים, חוקרים, או ישראליים הקשורים לענף-הטקסטיל, ובהם ייצרנים, סוחרים ומהנדסים העובדים בסביבה, ועוד).[3]
מנופי פסגת ההר-הנאה,
ליד מבצר אצילי בית-קאבראל
בבלמונטה, 1996
בבקורי השני, בסתיו 1995, הסתבר לי שבבלי-דעת
עברתי כבר מקטגורית התייר-המזדמן אל קטגורית החוקר, וכן שאני מצויה
בעיצומו של מעין comeback מקצועי לתחומי-המחקר, אחרי הפסקה של כ-15 שנה. חבר
ללימודי-הסוציולוגיה משכבר-הימים הציע לי לכנות את הפרסומים-הצפויים של מחקרי זה
בשם: החווייה המאראנית.[4] כפי הנראה הצלחתי לשדר לשומעַי עד כמה בני-האנוסים הללו נוגעים-ללבו של יהודי העושה
במחיצתם, והווייתם כמות-שהיא כיום מספקת למתבונן טלטלה-רגשית עזה, כאילו
חזר הוא עצמו לימי-האינקביזיציה, ומוראותיה ננעצות
בבשרו-הוא (כנראה שכזאת שער בנפשו גם פרופ. ירמיהו
יובל, שעה שהגיע לבלמונטה בהקשר לכתיבת ספרו
מתשמ"ח על שפינוזה וכופרים אחרים).
החלון "המנואליני"
במבצר-בלמונטה העתיק, 1996
אישית,
השהות בבלמונטה האצילה בּלטוּת רבה יותר בתודעתי לקבוצת-התייחסות דהויה-במקצת
בהווייתי-היומיומית בישראל: ההתייחסות אל מוצאי-האיברי. אם-כי מימי לא
התנתקתי ממרכיב זה בזהותי, משקלו המעשי בחיי-היומיום שלי בארץ לא היה
רב. ניתן לומר שהוא סיפק לי עד אז רק הילה-רומנטית רחבת-תיתורת, ותו לא.
נכון שבעבר ניתקלתי, אם בספרות ואם באתרים שונים בגבולות-ספרד, כאבילה או סגוביה, בשם-משפחתי:
מָלכו = מֹלכו = מלכ,
ובסגוביה אפילו 'פלשנו' בחסות-סקרנותנו אל הפאטיו
בביתם-העתיק (מלפני-הגרוש) של בני-מלכן. היה זה כשב-2000 נערך דוקא בבית זה ערב-רומנסות בלאדינו
לקהל-הרחב[5].
לו הייתי הסטוריון, סביר שבבקורַי-התכופים
בספרד בעיקר יכולתי להגיע לאתרים נוספים שמן-הסתם הסתובבו בהם בעבר-הרחוק מי
מאבות-אבותי, כנהראי מלכ
או יוּסוּף מלכ
בני-אבילה[6], או לחילופין - שלמה מלכ - מליסבון ושכמותו. אך אני אינני הסטוריון, מה-גם שלצערי אין בנמצא במשפחתנו אילן-יוחסין
עמוק-שורשים.
החוויה המאראנית בבלמונטה
ייאמר ששום
שיחזור של חודריה/ז'ודריה
(=שכונת-היהודים, בספרדית ובפורטוגלית), כזו או אחרת, כמו-גם שום התעמקות בספרי-ההסטוריה על תור-הזהב ועידן-הגרוש המקובלים עלי, לא
יכול היה להכין אותי לחווייה שבלמונטה זיכתה אותי בה: כאן טולטלתי נמרצות עד כי
לפליאתי-המוחלטת חשתי קרובה יותר לעצמי, לאבי[7] ו...לאלהים!
כבת-ירושלים נראה שהייתי צריכה לחוש כך דוקא
בעיר-הולדתי. ולא היא! כבודה של ירושלים במקומו מונח - מחיבתי או ממחוייבותי כלפיה לא יגרע מאומה אף פעם - אך את האל וקרבתו
חוויתי דוקא... בקרב אחי בני-האנוסים! לדעתם, אותו אל-עליון, אדונָי/אדוני כשמו-העברי שבפיהם, נוכח בכל
המוצאות אותם, אם בכבודו ובעצמו, או לפחות באמצעות מלאך
או שרף מטעמו. אדונָי
היא גם המילה-העברית היחידה ששרדה אצלם לבטח מאז האינקביזיציה.
והדבקות-הדתית-האישית שלהם כמו נאצלה גם עלי.
סימלו של שלמה מולכו
(הועתק מהאכס-ליבריס של אבי)
הסיבה לערוב הסגנון-המדעי עם
הסיפורי
באתר זה,
מלבד מידע-כולל אודות האנוסים - אם מדעי-מילולי ואם חזותי - אציג גם את מה
שהשהות בבלמונטה עשויה לחולל: הלוא היא החווייה-המאראנית,
בתקווה שלמקרא דברי יעורו בגולש-העברי רגשות דומים.
לפיכך יש כאן תמהיל-סגנוני, מדעי מחד וסיפורי מנגד, כשבכל פרק מופיעים שעורים
שונים מכל-אחד מהסגנונות האמורים. הפרק "רתולה"
למשל, הינו ממש-ספורי, ומצוי בקוטב האחד, אף כי גם
בו מצויות עובדות מדעיות כיד-המלך. ובקוטב הנגדי - המאמר מסכות לכפורים, מסכות לפסח וגו'[8], הכולל מעט-מאד נגיעות-מכחול סיפוריות,
ובכל-זאת אינו חף מהן! גם בכתבי-זולתי המופיעים באתר זה יש פנים סיפוריות ומדעיות
יחדיו.
מטרתי
בערוב-הסגנונות הזה היא לקרב קהלי-יעד שונים וגילאים שונים אל נושא בני-האנוסים בבלמונטה. לכן התנתקתי לרוב מסגנון-הכתיבה-המדעי ההולם את
האקדמיה, בו השתמשתי בפרסומַי-הקודמים. וזאת, כיוון שלדעתי הדגש על הרציונלי והמנוכר, המתחייב מהסגנון-המדעי, אינו
הולם העברת-החוויות מהסוג-האישי שברצוני להטעימכם הפעם. ואילו תודות
לקוטב-השני, לסגנון-הסיפורי שנקטתי כאן תדיר - בשעורים משתנים אמנם - נראה
לי שהדבר אפשרי, ולוּ גם במחיר התפייטות-יתר מידי פעם[9]. עם זאת יש לחזור ולהדגיש שבתאורים-הסיפוריים לא השתרבבו אף-פעם לא דמיון
ולא בידיון, וכל מה שאמרתי בהם אמת ויציב, כדברי
המשוררת.
לגבי
הקטעים-המדעיים שבאתר, הגולש יגלה כי יש ואני מדווחת על ממצאַי בלבד, אך יש ואני משווה
בין: -
(א)
נתוני-מחקר-השדה שלי ל-
(ב)
ממצאיהם של קודמי.
כאשר אין
התאמה בממצאים או במסקנות, אני מציגה את אי-החפיפה - כך, שהקורא-הנבון יוכל
להסיק את מסקנותיו שלו מאי-הלימה זו. כן אני מבחינה ומדגישה את ההבדל בין ממצאֵי-מחקרִי
לבין השערות שביצבצו תוך-כדי המחקר, ושעדין יש
לצורך לאשש או לסתור אותן במחקר-עתידי, אם שלי ואם של אחרים. ולעתים אני אומרת
מפורשות, שלדעתי נושא-מסוים מתאים יותר להסטוריון ופחות
מכך לחוקר-חברתי כמוני.
הנאמר לעיל מסביר גם את בחירת-שמו של אתר זה:
www.mybelmonte.com
באותן
הרשימות שאני חתומה עליהן, אכן זוהי בלמונטה-שלי. כזו
היא בעיני, עיני-סוציולוג שאינו מתיימר להיות מנוכר למוצאו ולזהותו באשר
לבני-האנוסים. להפך: יש הודאה באחווה העמוקה כלפיהם, לטוב ולרע.
המטרה - תיקון דיווחים שגויים
אודות בלמונטה ובני-האנוסים
בין השאר
אני תקוה שבאמצעות האתר ניתן יהיה לתקן את המעוות בנושא
בלמונטה, שיתכן וכבר נצרב בתודעתו של הקורא-התמים שעיין
בכתבים כאלה ואחרים. דברים בלתי-אחראיים מופצים ע"י נציגי שני גורמים שונים
המקובלים לרוב כאמינים: -
אשת-הרב מישראל, מ.ס.
בחזית בית-הכנסת-החדש בבנייתו, 1996
1.
עתונאים, שכדרכם אינם בנויים
להתעמקות, אך מקצועם דורש מהם בכל-זאת אימות-החומר, לפחות עפ"י מספר
מקורות-מהימנים... באתר זה אזכיר כמה עיוותים-עתונאיים
כאלה. לדוגמה אביא כאן את האחרון בו נתקלתי, בידיעות-אחרונות, מראשית יוני
2005 (עמ' 9 במדור מסלול). שם מספר הכתב גיא מי-טל כך: "על קיר
בית-הכנסת העתיק והמשוחזר בית-אליהו..."
ובכן, מה לעשות ובית-כנסת זה אינו עתיק ואינו משוחזר?! אפילו הצילום
בכתבה של גיא מי-טל, לא פחות מהצילום שלי שבכאן, מוכיח שזו בניה-מודרנית!!
בית-הכנסת-העתיק מ-1297, שאתרו המשוער
מצוי ליד המזרקה-הקטנה, במדרון ממערב לפסלו של פדרו אלבארס
קאברל שבמרכז-העיירה דהיום,
הוסב בתוקף הנסיבות של סוף ימי-הביניים לכנסיה, שעם הזמן גם היא חרבה. יודגש
שממילא בהווי-המאראני כלל לא יכול היה להתקיים
בית-כנסת כלשהו, מפחד האינקביזיציה. כתוצאה, התפילה
נישאה בהחבא בבתים-הפרטיים, בהרכב-הבלעדי של נשות-המשפחה
(שהפכו לכן למעין-רבניות, תחת שמירתם -
מחוץ-לבית - של הגברים...
בצילום לעיל
רואים את בית-הכנסת-החדש הזה במהלך בנייתו, לפי
תכנונו של אדריכל-פורטוגלי עכשווי. המבנה-החדש, שנבנה בחומרים-מודרניים בעזרת
תרומתו של הנדבן מר ש. אזולאי, לזכר אביו אליהו (ומכאן שמו), נחנך בסוף 1996,
במלאות 500 שנה לצו-הגרוש ליהודי-פורטוגל. מיקומו דוקא
במורדות-המזרחיים של ההר, ברובע-היהודי לשעבר מרוקוש,
ועל קרקע שנתרמה עם מותה של אחת הרבניות
(ר' במקומות שונים באתר זה פירוט תיפקודי-הנשים בדת-המאראנית, ובמיוחד ברשימתו של א.
שטיינהרדט: בנווינדה היתה אשה יפה).
משמאל – אתר משוער של בית-הכנסת הקדום,
מימין – מיקומו של בית הכנסת החדש,
בשחור: השכונה היהודית העתיקה
(הסימונים שלי – ש.מ. - על גבי
מפת משרד-התיירות המקומי)
2. אבל חמור מכך עוד יותר,
לצערי: גם חוקרים-עכשוויים, מצטטים לפעמים דברים מחוץ-להקשרם ושלא-כהווייתם
אודות בלמונטה והמתחולל בה בעשורים-האחרונים. עיוות זה
עלול להגיע עד כדי היפוך-היוצרות, כי כך מתאים להם (תאורטית
אולי?) לטעון, מבלי לבדוק ולהשוות מקורות... אתפנה לטפל בנושא זה במסגרת-האתר
במועד מאוחר יותר. עם זאת אַפנה את הקורא כבר עכשיו לתאור
אופייני לחוסר-אחריות כזו, המופיע במאמרו של ד"א קאנלו, הדן בגלגוליה של תפילה
(מאראנית או לא!?!) שמחבר אחר העתיק אמנם ממנו, אך בלא
ציון-המקור, ולכן נוקש בלשונו. (ר' באתר: ד"א קאנלו: עוד לא נותקה שלשלת וגו').
כיבוד פרטיות הנחקרים
במרבית
הפרקים שלי-עצמי - אך לא בכולם - המרתי את שמותיהם-האמיתיים של בני-האנוסים בבלמונטה בשמות-בדויים ש"פיברקתי"
למענם, על-בסיס המאגר-המקומי, אם לאור בקשות מפורשות שלהם בנידון, ואם לאור הכרותי את נטייתם לחביון. אבל, במקרים שהותר לי מפורשות
(בעיקר בתאור דיוקנאות שלושת המנהיגים-הצעירים שריאיינתי), אכן הם מופיעים בשמותיהם-האמיתיים. אשר למחברים
אחרים באתר זה: כל אחד נקט במדיניות ההולמת אותו ואת מחקרו. יוצא מכלל זה מקרה
אחד, בו ביקשתי וקיבלתי את רשות-המחבר להסוות את זהות-האנוסים בהם דובר במאמרו.
וכך אמנם סיכמנו, מתוך הכרותנו אותם ואת רגישויותיהם
ומתוך הדאגה לרווחתם.
זכויות יוצרים
הקדשה ותודות בפרק המצורף ב-2007 מספרו של אליאס ליפינר ז"ל (1997): © כל הזכויות שמורות להוצאת מאגנס,
ירושלים,1997. ואילו בפרק מסכות לכפורים
וגו' מאת שרה מולכו,
שצורף לאתר ב-2005, מתוך כרכי הכנס ה-XII למדעי היהדות, שנערך ב-1997
ויצא לאור ב-2001. © כל הזכויות שמורות לאיגוד העולמי
למדעי היהדות, ירושלים, 2001. מחברים אחרים המשתתפים באתר זה בחרו לשמור על
זכויותיהם תוך התרת ציטוט מדויק, שיאזכר את מלוא-המקור ממנו נלקח. כל ציטוט
מעוות, או ללא איזכור-המקור (=שם-האתר <www.mybelmonte.com> , שם-המחבר, תאריך, שם-הרשימה). ציטוט
שיתעלם מכך, או כל עיוות אחֵר, יהיה בלתי-חוקי.
מחברים
שיצורפו לאתר להבא - יהיו רשאים לקבוע בעתיד כיצד ברצונם להגדיר את זכויות-היוצרים
השייכות להם, אם בדעתם להתיר לגולש-באתר לצטט את כתביהם, ובאילו תנאים.
הקדשות ותודות
את הכתובים שבכאן
אני גאה להקדיש לנשות-בלמונטה -
אחיותי שחורות-הסינור
- בעבר ובהווה, הנערצות עלי והנוגעות-ללבי. זאת ועוד: לא הייתי מגיעה אליהן
לולא נטע בי אבי ז"ל, י. ר. מָלכו (אם ע"י ההוויה שיצר בביתנו ואם
באמצעות כתביו) את תודעת-השייכות לקורות-האנוסים וצאצאיהם באיבריה ובפזורה. הגם
שמחקרִי התנהל שנים לאחר מותו, אני רואה בו את ההשראה להנעתי
לבצעו ולהנחייתי במהלכו, לא פחות מאשר לבחירת סגנון-הצגתו.
כאן המקום
בו אני מבקשת להביע את תודתי לכל קוראי טיוטות-הפרקים שלי בעודם על האובניים,
ובעיקר הפרק הארוך: נוצות, מלאכים, סולמות – דברים שבקדושה. כיוון שרבים הם
האנשים שעזרו לי בכך, יש לצערי אפשרות שמי מהם יישמט כאן מאיזכור-אישי.
על כך אבקש סליחה מראש.
ראש וראשון
לתודות: מורי ורבי פרופ. צ. וורבלובסקי
(מדע-הדתות). אני חבה לו רבות, כולל בעניין הפנייתי לביבליוגרפיה. כן מודה אני מקרב-לב
לפרופ. מ. ליסק
(סוציולוגיה), אף הוא מורי ורבי וגם ידיד-אישי. עוד ידיד-אישי שתרם רבות, לא רק
ע"י קריאת-הפרקים שבכאן כקודמיו, אלא גם בשיחות ארוכות-משך וביעוץ-ביבליוגרפי הוא ד"ר ד.
ק. סטוצ'ינסקי (הסטוריה של
יהדות-פורטוגל). בו ובידע הרחב שלו בנושא זה ובנושאים-משיקים - נעזרתי רבות. ולא
ייגרע חלקו של המומחה לתחום הנחקר, ההסטוריון פרופ. ח. ביינארט. הגם שלא נמניתי
על-תלמידיו להסטוריה, מצא לנכון להקשיב לי, לכוון אותי
ולהדריכני. אני חייבת תודה גם לחברותי החוקרות הפורטוגליות פרופ.
אלוירה מאה וד"ר אנטונייטה
גארסיה על היעוץ בשיחותינו
אודות בלמונטה.
ד"ר
שלומית לוי עזרה לי ביישום עקרונות "סולמות-גוטמן" למקרה של אנוסי-בלמונטה, ובהפניה אל מקורות-ביבליוגרפיים
שבהם מורנו ורבנו פרופ. א"ל גוטמן עודד את השימוש
באותם הסולמות שלו לא רק לגבי שאלוני-מחקר, אלא גם לגבי חומר-אנתרופולוגי
(=בלתי-כמית) ודומיו.
לשלוש-חברותי:
גב. צפורה בן-זמרה, ד"ר פרידה ברנשטיין וגב. עירא כהנמן, שלושתן מתחומי מדעי-החברה (וגב. כהנמן
- גם בעניני עברית ועריכה), תודות מרובות על המעקב,
התמיכה וההארה שבהערותיהן לטקסטים השונים שלי, ובמיוחד לפרק נוצות, מלאכים
וגו', מ-2001.
לולא מר אינסיו שטיינהרדט, כלל לא הייתי
יוצאת לדרך לבלמונטה, ושלמי-תודה לו על עזרתו
בהבנת-התופעה שחקר הרבה לפני. יעמוד על הברכה גם מר דוד רקנאטי,
מיחידי ק"ק היכל-יהודה, בו אני נעזרת בשאלות שונות, לרבות אודות
נוסח-התפילה הספרדי ועוד.
אשר לאתר
באנגלית - המצורף כאן בראשית תשס"ח (סתיו 2007) - אני חבה תודה מיוחדת
לשלושה: על תרגומים ו/או עריכה באנגלית-נאה שביצעו, לגב. גיטה קרמר, מר ג'פרי גרין ומר צבי (מרק-אליוט) שפירא.
להם אני מכירה תודה הן על עבודתם המשובחת והקפדנית, והן על יחסם לנושא.
תבואנה על
הברכה והתודה גם גב. אפרת טורג'מן וכן גב. יהודית דבש
שלולא הן ומסירותן אתר זה לא היה מגיע בעיצובו זה לאינטרנט. רבות למדתי מהן.
וכאמור: תודה לכל יתר האנשים – בארץ או בפורטוגל - שעודדוני, אוששו את ממצאי או
עזרו לי בהבנתם ובהעלאתם על-הכתב, גם אם לא הזכרתים שמית.
שרה מולכו
תל-אביב, קיץ 2005
© כל הזכויות שמורות לשרה מולכו, 2005.
פרסום הרשימה מותר אך ורק ללא שינויים, ובציון-מלא של המקור.
בלמונטה שלי - www.mybelmonte.com
הסרט של פרדריק ברנר ועוד, מוזכר
ברשימות שונות באתר זה, במיוחד אצל א. שטיינהרדט שהשתתף בהסרטה, וכן א"ד קאנלו. מאז הוא מוקרן בארץ (בערוץ-השני) מידי
פעם בחגים, במיוחד בפסח, כיוון שבין השאר הוא
מתאר פולחנים-מאראניים
סודיים של אפיית-מצות לפסח.
כך קראתי להן יותר מפעם אחת, כולל
בהרצאתי במוסד ואן-ליר בירושלים בשם: האוחזת
בשתי "טליתות" - נשות-האנוסים במעבר אל היהדות-ההלכתית - תצפיות
סוציולוגיות בשנות ה-90 בבלמונטה, פורטוגל.
היה זה ב-13.3.2000 במסגרת "יום-האשה
הבין-לאומי". הרחבה-מדעית של חומר-ההרצאה מצויה בפרק: נוצות, מלאכים, סולמות - דברים שבקדושה,
באתר זה.
העיירה הסמוכה לבלמונטה, קוביליאן, נחשבת
ל"מנצ'סטר של פורטוגל" בגין תעשיית-הטקסטיל שבה.
היה זה פרופ.
שלמה דשן, לאחר ששמע את הרצאתי בת"א, ב-10.2.97, אודות: תופעת
המנהיגות-הנשית בדת (=המאראנית) בבלמונטה
שבפורטוגל בשלהי המאה ה- 20, במסגרת כנס האגודה
הסוציולוגית הישראלית (=אס"י)
לאחרונה משחזרת עיריית-סגוביה את ההווי-היהודי שבעברה, לשמחתם של התיירים, והיהודים שבהם בפרט.
Jose Belmonte Diaz [1989] Judios e Inquisicion en Avila, Caja de
Ahorros de Avila.
אבי ז"ל, י"ר מָלכ, הקדיש הרבה מזמנו למחקר ההסטוריה של גלות ספרד
ופורטוגל, כהסטוריון-חובב, וערך בירושלים כמה וכמה
כרכים בנידון, בשם אוצר יהודי ספרד.
ר' שרה מולכו [תשס"א-2001] מסכות לכפורים, מסכות לפסח: מבט
סוציולוגי על אנוסי-בלמונטה בימינו, מתוך: רון מרגולין (עורך) דברי הקונגרס העולמי ה-12 למדעי היהדות
ב-1997, חטיבה ה' - החברה היהודית, עמ' 261-268, וזאת בעקבות הרצאה
בהר-הצופים ב-3.8.1997 בשם זה. המאמר מופיע גם באתר זה.
למורי ורבי פרופ.
צ. וורבלובסקי אני חבה תודה רבה על הנחייתו
ועזרתו-הביבליוגרפית והאחרת בנושא האנוסים. משקרא את אחד הפרקים המובאים
כאן ושהוצג בפניו לפני שנים מעטות - כינה את סגנוני בקטעים מפרק זה חווית-מסע,
)כאלה הם ספריהם של נ. סלושץ'
או ב. מינץ, שכתבו חויות-מסע מבלמונטה עצמה סמוך
לגילוייה ע"י שמואל שווארץ)
ותהה: מי יסתכן בפרסום ערוב-סגנונות (=גם ספוריים
וגם מדעיים) שכזה? האינטרנט פוטר אותי מפשרה בנדון.
© כל הזכויות שמורות לשרה
מולכו, 2005.
פרסום הרשימה מותר אך ורק ללא שינויים,
ובציון-מלא של המקור.
בלמונטה שלי - www.mybelmonte.com