בעקבות "רתולה":
על מאמרו של א. מור כעוד דוגמה לכתיבה עתונאית בלתי-מדויקת
שרה מולכו
2005
הכתבה
מ-1996 המוזכרת בפרק רתולה, העושה-שמות
בעובדות-הבדוקות אודות אנוסי-בלמונטה ותולדותיהם
בדורות-האחרונים, אינה היחידה, וגם לא הראשונה או האחרונה. ב-11.2.2005 עשה זאת
שוב איתמר מור, בכתבתו על יהודי-בלמונטה דהיום, בשם: מחפשים את עצמם מחדש, שהופיעה בשבועון מקור-ראשון
מס. 391, במדור דיוקן.
בעקבות
כתבתו, פניתי בדואר-אלקרוני ב-20.2.2005 לשני העורכים:
של מקור-ראשון בתחילה, ובהמשך אל עורך המדור דיוקן, והערתי על עיוות-נתונים
אודות בלמונטה, שכותרתו:
הנדון: תגובה - לכתוב "נח" בשבע שגיאות, או: מקור-שגוי.
סימוכין: "מחפשים את עצמם מחדש" של
איתמר מור בדיוקן שלכם מ- 11.2.2005
(עמ' 46-47)
ציינתי
בפניהם שכתיבה כזאת אינה מביאה בחשבון כי בעידן ה-CNN והאינטרנט היפוך-היוצרות המגוחך
בהצגת-העובדות, כבמאמרו של מור, ממש מיותר! שהרי בגלל פרסומה, רבים המבקרים
לאחרונה בבלמונטה, קבוצתית או אישית, ורבים אחרים
קוראים עליה גם אצל עתונאים או חוקרים אחראים יותר.
הפניה
לא הניבה שום תגובה מאף-אחד משני העורכים או מן העתונאי
עצמו, לא מעל דפי-העתון וגם לא בדואר-חוזר אישי.
אין-פלא בכך אולי; אבל יש לראות בזאת תעודת-עניות לדמותו של העתונאי
ושני עורכיו, וזוהי גם פגיעה מצידם בכבודה של העתונות בכללה.
לא אציג להלן את הטקסט ששלחתי, אך אציין את רוב הטעויות שפורסמו מול העובדות
הנצפות בשטח, שהבאתי בגוף-פנייתי לעורכים.
1.
ציטטה שגויה מהכתבה: "...ביום חורפי אחד של שנת 1989 נכנסה קבוצה של כמה
עשרות אנשים... למשרדה של... קולט אביטל... אז בסגל הדיפלומטי הישראלי, ובקשה ממנה
'לדעת על מדינת ישראל ועל יהדות.' ברגע הראשון לא ממש הבינה אביטל מיהם העומדים מולה..."
ולא היא!
אין לזלזל ביכולתה-האינטלקטואלית של גב.
קולט אביטל, מי שהיתה אז למעשה... השגרירה עצמה! שאחרי
כל שפורסם עליהם בין השנים 1917-1989 לא שמעה דבר על אנוסי-בלמונטה, לפני או בהיותה שגרירה בליסבון. זה אולי תאור
דרמטי, אבל לא אמיתי. ראשי קהילת-ליסבון, כמו הרופא ד"ר יהושע רוח –
יו"ר, ולצידו השופט ממוצא-מאראני ד"ר ז'ואן גררה, וגם תושבי-חוץ כפרופ. פריירה מארה"ב, שמוצאו כנ"ל, הם אשר סללו לאנוסי-בלמונטה דרך לשיבה ליהדות-הנורמטיבית, והם שיידעו את כל
הצדדים, בטרם המפגש במשרדה (עדות לכך אפשר למצוא בראיון שלי בסתיו 1997 עם מר אליאס נונש, ר' באתר זה, בראיון
השלישי מתוך: שלושה דיוקנאות מקרב מנהיגי בני-האנוסים בבלמונטה).
2. הציטטה השגויה:
"הקהילה היהודית בבלמונטה מונה כיום כ-200 משפחות,
שרובן התגיירו כהלכה... (ובהמשך): ...חצי שנה מאוחר יותר (מהבקור
בשגרירות) הביא לבלמונטה נציגות של בית-הדין הגבוה
לגיור מירושלים, שגיירה במקום כ-120 משפחות מוראנוס (ר' להלן תיקון המונח-השגוי, ש.מ.) שחפצו בכך..."
ולא היא!
החוקרים מנו סמוך לגיור לערך 120 איש (10+/-)=N, ולא 120/200 משפחות (ר' עמ' 46 טור ג', או עמ' 47 טור א' במאמרו
של איתמר מור). בזמנם של רבני-הסוכנות-היהודית
יוסף סבג ושלמה סבג, - ששהו במקום ארוכות כרבנים-מקומיים - גוירו-לחומרא[1] בשני-גלים ב-1992/3 פחות מ-85 נפשות,
שנרשמו בספר-הקהילה (עד 1993. מאז אמנם נולדו, גויירו
ונפטרו אחדים, אך כשבדקתי ב-1997, הרישום לאחר 1993 נמצא לוקה בחסר). ואלה -
פלוס/מינוס - הם אנשי קהילת-בלמונטה כיום!
סימוכין לכך במסר-אלקטרוני (בספרדית) שקבלתי מ-1.3.2005, מפי מר אליאס נונש, מי שהיה נשיא-הקהילה
בעת הגיורים: -
...el
periódico Israelí donde habla de las 200 famílias
Marranas
de Belmonte... Bueno, quanto á
las 200 famílias
judias es mentira...
ובתרגום חופשי: ...העתון הישראלי
המדבר על 200 משפחות מאראניות בבלמונטה...
טוב, אודות 200 המשפחות היהודיות - זהו שקר...
כמו-כן הם לא גוירו ע"י הרבנים בירנבוים או סאלס מעמותת-עמישב בשעתו, כפי
הרושם הנוצר בכתבה, אלא כאמור עוד לפני שאלה חלפו במקום, סביב 2004 ואילך. מה גם
שהקשר בין עמותתם עמישב (או תחת
שמות-אחרים) לבין בלמונטה - נותק ממש לפני ראש-השנה
תשס"ה, בסתיו 2004, (אז החליטה הקהילה לוותר על שרותו של הרב-מן-העמותה במקום, ולהעזר
מידי-פעם אך ורק בבקוריו לצורכי-שחיטה,
במדה ואין להם שוחט
אחר). ובסתיו 2004 (כלומר: בדיוק לפני הראיון אתם) שימש שם בקודש שוחט-צעיר אחר שאינו קשור לעמותתם, אלא שוב
לנדבן מר אזולאי, הנחלץ לעזרתם בכל פעם מחדש...
3.
הציטטה השגויה: "...ערב גרוש ספרד מנו יהודי הממלכה המאוחדת של ספרד ופורטוגל
למעלה משלושה מליון נפש..."
ולא היא!
המספרים של יהודי-איבריה בטרם-הגרוש
(1500~), אינם נכונים. האומדן לכלל אוכלוסי-פורטוגל - היה אז כמיליון
נפש סה"כ בלבד, כך שאומדן של 3- ½2 מיליון יהודים בכל איבריה דאז - פשוט
לא סביר! לענין זה המקור-הראשון צ"ל הסטוריונים כפרופסורים חיים ביינארט או יום-טוב עסיס ודומיהם, ולא בעלי-ענין אחרים, שאינם הסטוריונים. וזה
דבר-ההסטוריונים (ומדובר באומדנים-מקורבים של בכירי-ההסטוריונים בישראל ובעולם): יהודי-פורטוגל המקוריים מונים
בטרם 1492 כ-75.000, ואליהם מצטרפים עתה, ב-1492,
עוד כ-120.000 ממגורשי-ספרד (נהוג להעריך שכ-⅓ ממגורשי-ספרד פנו לפורטוגל).
כך שבערב-חנוכה 1496, עם הוצאת צו-הגרוש ליהודי-פורטוגל מנו הוותיקים בפורטוגל +
המגורשים מספרד 200.000~ סה"כ!
והערה שאינה מופיעה במכתבי
לעורך, והיא נוספת כאן: כמה קל לאחד-ממלכות בהבל-פה! החצר-הספרדית אכן קיוותה
להשתלט על פורטוגל סמוך לצווי-הגרוש, ע"י השאת בתם של המלכים-הקתוליים פרננדו ואיזבל למלך-פורטוגל דום
מנואל, ואילוּצו להורות על גרוש-יהודיו-הוא כחלק מהסכם-הנשואין
(בניגוד להגיון-הכלכלי בפורטוגל), אך גם לאחר-הנשואין
וצו-הגרוש ליהודי-פורטוגל ב-1496, כ-5 שנים אחרי גרוש-ספרד, עדין - מה לעשות? - לא
היתה זו ממלכה שחוברה לה יחדיו, כמתואר בכתבה.
4.
הציטטה השגויה: "...בחלק מהמקרים עברו תפילות שלמות במסורת המשפחתית בת מאות
השנים. הנפוצה שבהן היא 'קריאת שמע', שרבים מהמוראנוס (ר' להלן תיקון המונח-השגוי, ש.מ.) יודעים אותה על פה, אבל
כמעט אף-אחד מהם אינו יודע מה משמעותה..."
ולא היא!
כל התפילות-המאראניות
נישאות בפורטוגלית. גם 'שמע-ישראל' לא
שרדה. רק המילה אדונָי (=Adonai/Adonaio) שרדה בעברית, ורק לפיה - כשנשא שמואל שווארץ את תפילת 'שמע-ישראל' שלא הכירו אותה שם, ובודאי שלא
בעברית - הבינו המטרוניתות-המבוגרות, שבמונחי-ימינו ראוי לכנותן מועצת
גדולות-התורה (מיד אפרט למה, ולמה שווארץ דיבר אל הנשים ולא אל הגברים) שאכן
הוא יהודי, כטענתו.
5.
שגוי: "...רבים בקהילה עוסקים בתיירות ובחקלאות, הסובבת בעיקר סביב תעשיה
מפותחת של יין; בבלמונטה ישנם כמה וכמה יקבים..."
ולא היא!
צאצאי-האנוסים אינם מתפרנסים מחקלאות
ומתיירות, למרות מעט-הכרמים שסביב עיירה זו, אלא מהיותם רובם ככולם, ומזה
דורות, סוחרי-טקסטיל בירידים, על נשיהם וטפם, החל בעשירים ובעלי
מפעלי-הטקסטיל שבהם (היו, ועדין ישנם כאלה!) ועד למעוטי-היכולת (הנאלצים להגר
מחוסר-פרנסה, נוכח השינויים שחוללה ההצטרפות לשוק-המשותף, ונוכח צמיחת
הקניונים-המקומיים ע"ח הירידים-הנודדים). ואילו היקב והכרמים בהם דובר (בגין
היין-הכשר שהחלו לייצר לאחרונה)... אלה מצויים דוקא
דרומה יותר בעיירה-קוביליאן, והם שייכים
לקואופרטיב-מקומי שם, וקשורים - לא ליהודים וגם לא בהכרח למאראנים,
אלא דוקא... לצאצא מבית-המלוכה הפורטוגלי! והשיקולים של
כל אלה להכניס פס-ייצור כשר - היה כלכלי גרידא.
6.
שגוי: "...בעקבות ההתעוררות במקום, החלו בשנים האחרונות להתגלות קהילות דומות
של מוראנוס
(כנ"ל) גם בעיירות קטנות שכנות, כמו גוארדה וקוביליה..."
האמת היא שהמאראנים
היחידים ששרדו קבוצתית - מצויים כיום רק בבלמונטה,
ואילו גרעיני-המשפחות בגוארדה, קוביליאן,
טראס-אש-מונטש ועוד, שהתקיימו
בראשית המאה-העשרים, פשוט התפוגגו, נעלמו עם עלית-סלאזאר
לשלטון, ואינם עוד. וגם נראה שלא יחזרו להתקיים-קבוצתית כמקודם, אלא כאנשים בודדים
בלבד, בגלל מגמות המודרניזציה והמוביליות. והרי ציטטה בענין
מרשימתו של ד. קאנלו
המופיעה בתרגום גם באתר זה:
"האמת ניתנה להאמר שמחוץ
לבלמונטה גרעיני-אנוסים אחרים התפוגגו במחצית הראשונה
של המאה-העשרים ונותרו מהם אך משפחות מבודדות פה ושם ותו לא. רק בבלמונטה שרדה הקהילה האחרונה של אנוסי סוף-המאה החמש-עשרה. כאן
תרבות-האנוסים לא סבלה שינויים בעיקר. החנוך הועבר
מאבות לבנים, והערכים המשפחתיים כובדו לאורך זמן-רב. בבלמונטה
לא התרחשה ניידות-גאוגרפית וכן לא חלו שינויים כלכליים
מרחיקי-לכת שיצדיקו תמורות בקרב האנוסים..."
(ר'
באתר: ד"א קאנלו)
7.
טקסט-שגוי: "...גודשים את רחובות הרובע היהודי העתיק של העיירה (Barrio
Judio) ו..."רחוב היהודים" (Rua Juderia)... "
ולא היא!
וגם ה"מוראנוס" החוזרים ונשנים אינם אלא: מאראנוס (=Marranos, מונח-ספרדי מספרות המאה
ה-17, שפרושו בעצם 'חזיר', ושנותר משום-מה דוקא בפורטוגל)... רוב המונחים המופיעים בלועזית כתובים
באורח-שגוי (ובעצם קרובים יותר לספרדית במקום לפורטוגלית). הרובע בו התגוררו
האנוסים בעבר נקרא דווקא "מרוקוש".
ככלל, שכונות-יהודיות נקראות בפורטוגלית: ג'ודריה
ונכתבות Judiaria. האנוסים בספרד כונו Conversos (ולא Conversaus), והיהודים חוּדייוֹס =Judios , ולא כמופיע במאמר, ואילו
אנוסי-האיים קרויים Chuetas (ולא Xuates, כבמאמר), וטרם מיציתי את כל
השגיאות הללו, שאינן עקרוניות בעצם.
8. עקרונית ביותר העובדה
הבאה: בידי אילן-היוחסין של אנוסי-בלמונטה
בדורות-האחרונים, ואילו ה"הרננ(דז) קורטז",
המספק ציטטה בלתי-ראליסטית בעליל ברשימה-העתונאית (ר' להלן) – אינו קיים בבלמונטה,
בפועל, ולא באילן היוחסיו שבידי, אבל: שוכן כבוד רק
ב...אנציקלופדיה בריטניקה כמי ש-
(בחסרון-האותיות שבסוגריים) כבש את מקסיקו (1485-1547). ליתר בטחון, ולמרות העדרו
הבולט מן האילן הנ"ל, שיגרתי שאלה בנידון לחבר ועד-הקהילה בבלמונטה כיום. להלן תשובתו בדואר-אלקטרוני, מ-15.3.2005,
(בפורטוגלית): -
…eu e minha familia nao conhecemos ex-marrano
"Hernan(dez) Cortes", e nem sei se existe essa pessoa em
Belmonte.
ובתרגום חופשי: ...משפחתי ואני איננו מכירים מאראני-לשעבר בשם "הרננ(דז) קורטז", ואינני יודע אם אדם זה קיים כלל בבלמונטה.
אליבא דאיתמר
מור, המאראני-הדמיוני הזה אומר-כביכול שרק עתה,
משהתגייר, ברורה לו זהותו, אשר בעבר היתה כפולה ולכן מוטלת-בספק...
האמת היא שהן בעבר והן כיום אותם מאחינו שאנו מכנים מאראנים
חשו והגדירו עצמם תמיד כיהודים. ספקות היו ויש להם עד היום לגבינו אנו,
הרואים-עצמנו כזרם-המרכזי ביהדות, ואילו הם לפעמים מגדירים אותנו כספיחים
ליהדותם-הם, הברורה והמוצקה! עובדה זו מתבררת בקטעים שונים, גם באתר זה. כך מוצאים
בראיון שערכתי ב-1997 עם מי שהיה נשיא-הקהילה בזמן הגיורים (ר' באתר: הראיון
האחרון מתוך: שלושה דיוקנאות מקרב מנהיגי בני-האנוסים בבלמונטה).
וכך גם סובר הקשיש - בעלה המאראני של בנווינדה – באומרו לידידו הישראלי:
-
"מה באת לראות בעצם? אם אנחנו יודעים את הדת? אתם,
שם בישראל, חושבים משום-מה שאנו כאן, בבלמונטה, כבר לא
יודעים כלום!?! דע לך שאין זה כך!"
(ר' באתר: א. שטיינהרדט (1997) בנווינדה
היתה אשה יפה).
זאת ועוד באתר זה: המאראני
רוּאי דה-סאוּזה פריירה[2]
מתריס כלפַי:-
"הרי ממילא אני יהודי! ואני לא צריך להוכיח לאף-אחד
שכך הוא! וגם אין לי צורך בבית-כנסת כדי להתפלל. בין כה וכה אני יותר יהודי מכם!
אני אוכל מזון קר בשבת וחג, את בודאי לא, נכון? הא ראיה שאני יותר יהודי מכם!
ובכלל, איך זה שאתם מחשיבים עצמכם כיהודים? אתם הרי נוהגים להתגרש בישראל... וכי
מסוגלים יהודים לעשות דבר כזה? הגרושין פשוט אינם
יכולים להיות יהודיים!"
(ר' באתר: שבעה דיוקנאות מבני-האנוסים והקשרם התאורטי).
דברים דומים נאמרו לב. מינץ שביקר בבלמונטה בראשית שנות ה-30 ע"י מאראני
בן הדור-הקודם למרואיין שלי :
"מדוע שנשוב ליהדות? הרי אנחנו יהודים מדורי דורות.
היהדות זורמת בדמנו. היא מוצאנו והיא רוח אפנו. שאנחנו נשוב ליהדות? חה, חה, חה,
איזו מהתלה."
(ר' בביבליוגרפיה בספרו של ב.
מינץ עצמו, וכן במבואו של דב סטוצ'ינסקי לתרגום
לעברית של ספרו של שמואל שווארץ מערה"ש תשס"ו
– הערה 186 בעמ' 44, שוב בביבליוגרפיה)
ועוד מנסיוני:
למרות שיהדותו של שמואל שווארץ
הוכרה על-ידי "רבניות"-בלמונטה כבר ב-1917, זה לא פתר אותי מלהתחייב מחדש, בכל פעם
שנשאלתי שוב ושוב, שאחיינו, ד"ר ע. שרון, שבא מישראל לבקור
בבלמונטה ב-1997, אכן גם הוא הינו יהודי כשר לחלוטין! ולמותר לציין שמידי-פעם גם א. שטיינהרדט וגם אני חווינו ספקות בעניין יהדותנו אנו...
9. וכללית, בבלמונטה שרדה תופעה יוצאת-דופן של מנהיגות יהודית-דתית שראוי
היה לציינה בכתבה זו. זוהי יהדות-מוּפרטת למשפחות-משפחות, מאד
אינדיבידואליסטית ולכאורה-פמיניסטית (ר' רשימתו של א.
שטיינהרדט באתר זה, וכן גם ברשימה שלי: "רבניות" או רבנים?), שבה - נוכח
סכנות-האינקביזיציה - נטלו הנשים את המנהיגות-הדתית, כדי לגונן על
הבעלים-המפרנסים. הנשים הללו כונו ע"י החוקרים (גם לפני וגם בזמן-שרותה של
קולט אביטל): רבניות/כומריות/חזניות.
יהדות-בסיכון זו עברה בתוקף-הנסיבות גם פורטוגליזציה
(=אובדן-העברית וספרי-הקודש), ובצורתה זו העבירה בעל-פה ובפורטוגלית את המורשת מאם-לבת.
זה המייחד קוואזי-קהילה זו ששרדה 500 שנה, כשהיא נישאת
על כתפי-הנשים ובמסגרת-המשפחה בלבד! לכן שווארץ הזדקק
לאישור-יהדותו דוקא מן הנשים בבלמונטה!
למותר לציין שבין-השאר היתה גם התנזרות-מיין (וכתוצאה: מברכות על-היין)
בטקסים-הדתיים, כיוון שאנוסי-בלמונטה חרדו מפני צריכת-יין
שאינו-כשר! ואולי זו הסיבה שנמנעו ככל-האפשר ממשלחי-יד הקשורים ביין... זה המיוחד לבלמונטה והראוי להכלל ברשימה
אודותיה! גם קאנלו
מסביר ברשימתו באתר זה את חסרונה של ברכת-היין במסורת-המאראנית,
שנעלם ממנו בתחילה...
לצערי יש עוד קלקולים בדיווח, אך אני
אסתפק בזה, מה גם שהקורא המעוניין יכול להעזר בתרגום
ספרו לעברית של שמואל שוורץ (1925) שיצא
בערה"ש תשס"ו, סמוך לעליית אתר זה לאינטרנט, ובכך הצטרף לספרו הקיים של נחום סלושץ' (תרצ"ב),
ר' בביבליוגרפיה שבכאן.
האתר הזה עצמו נועד לתיקון עיוותי-דיווח
כאלה ואף חמורים יותר.
עתונאים "צרים" על בלמונטה,
1996
© כל הזכויות שמורות לשרה מולכו, 2005.
פרסום הרשימה מותר אך ורק ללא שינויים, ובציון-מלא של המקור.
בלמונטה
שלי - www.mybelmonte.com